גזר דין בתיק תת"ע 7376-03-12

הנאשם תמימי אחמד (להלן: " הנאשם") הורשע על סמך הודאתו בעבירה של נהיגה בשכרות עבירה על סעיפים 62(3), 64(א)(3) וסעיף 39א לפקודת התעבורה, התשכ"א- 1961 ותקנה 169(א) לתקנות התעבורה- התשכ"א- 1961.

הטענה העובדתית היא כי ביום 09.03.12 בשעה 02:10 נהג הנאשם ברכב מסוג "מזדה" מ"ר 67-171-71 בירושלים, בהיותו שיכור. בבדיקה שנערכה לו באמצעות מכשיר הינשוף, נמצא כי ריכוז האלכוהול בליטר אוויר נשוף שלו הוא מעל הכמות המותרת בחוק.

כיוון שכך, ביקש נציג התביעה להשית על הנאשם את פסילת המינימום הקבועה בפקודה. ב"כ המאשימה ציין כי מדובר בנאשם הנוהג משנת 2007 ולחובתו 11 הרשעות קודמות. מנגד, הסניגורית ביקשה להתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם ובכמות האלכוהול ולא למצות עימו את הדין. לטענתה מדובר באירוע חד פעמי שאירעה במהלך בילוי עם חברים. כן ציינה כי הנאשם הביע חרטה ונטל אחריות על מעשיו. כמו כן, ציינה כי הנאשם עובד עם אביו וזקוק מאוד לרישיון הנהיגה.

כידוע ישנם דעות שונות בשאלת הענישה הראויה על נאשמים שנתפסו בנהיגה בשכרות. ככלל, נציגות המאשימה בירושלים (בניגוד גמור ומוחלט למדיניות המאשימה בשאר הארץ) סבורה כי על נאשמים שנתפסו נוהגים בשכרות יש להשית באופן גורף את עונש המינימום הקבוע בפקודה, ורק במקרים חריגים ביותר, ניתן להשית פחות. לצערנו, עד כה לא ברור לנו מהם אותם המקרים החריגים והקיצונים המצדיקים פסילה פחותה מעונש המינימום.

נציין כי באשר לטענתה של התביעה לפי בתי משפט לתעבורה עומדים על פסילת המינימום אין לה על מה שתסמוך. מחקר מעמיק שפורסם בחודש אוקטובר האחרון על ידי ד"ר שומרון מויאל ופרופסור מימי אייזנשטדט. האיור שמתחתינו (הלקוח ממחקר זה) מראה את המספרים המקובלים ונצטט את הדו"ח כלשונו:

נתונים אלו מלמדים ששופטים מנהיגים בפועל מעין "מדרג שכרות," שבו משך הפסילה תואם את חומרת העבירה, הנלמדת בעיקר מרמת השכרות ו/או מסירובו של הנהג לעבור בדיקת שכרות. משך הפסילה הממוצע בקטגוריות ריכוז האלכוהול השונות מוצג באיור 1 להלן:

איור 1 :משך פסילה בפועל בעבירות נהיגה בשכרות כתלות בריכוז האלכוהול בליטר אוויר נשוף (שכיחות הקטגוריות באחוזים מוצגת בסוגריים)

מאפייני ההליך המשפטי.

תיקי השכרות (N= 1280) נשפטו על-ידי 28 שופטים בסך הכול, מתוכם 46% נשים (13 שופטות). התיקים נדגמו מארבעה בתי-משפט, עם ייצוג הנע בין 20 ל- 30 אחוז בכל בית משפט. 

ברמת השכרות שלפנינו הרי הממוצע הוא 9.2. חודשי פסילה.  במקרה שלפנינו החלטתי להחמיר עם הנאשם.  דעתי היא שאין די בפסילה לבדה.  מן הראוי  שהנאשם גם יעשה משהו לטובת הציבור ועל כן הנאשם יבצע 250 של"צ. עונש השל"צ הוא עונש שאינו קל. 250 שעות התנדבות משמעותם למעשה כמעט חודש וחצי של עבודה ללא שכר. אין ספק כי באמצעות השל"צ יחזיר הנאשם לחברה חלק מהנזק שגרם לה.

אציין כי מחקר זה מראה שבניגוד לטענת התביעה בירושלים הרי מדיניות התביעה באיזורים אחרים שונה לחלוטין כנראה.

ככלל עמדתו של מותב זה היא שבהתקיים נסיבות מיוחדות במקרה הקונקרטי שלפניו רשאי הוא להשית פחות מעונש המינימום ולהורות שהפסילה חלקה תהא על תנאי. זאת בהתאם לסמכות שהוענקה לו בחוק.

לאמור נוסיף כי ביום 10.07.2012 נכנס לתוקפו תיקון 113 לחוק העונשין, הקובע את העקרונות והשיקולים המנחים את בית המשפט בעת מתן גזר הדין. התיקון קובע כי העיקרון שינחה את בית המשפט בבואו לחרוץ את דינו של הנאשם הוא עקרון ההלימה, לאמור, בחינת קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה לבין מידת אשמו של הנאשם וסוג העונש שיוטל עליו בסופו של דבר.

עוד קובע התיקון (בסעיפים 40ב ו- 40ג) כי במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול הוא את הערך החברתי שנפגע בגין ביצוע העבירה, וכן את מדיניות הענישה המקובלת לגבי הענישה במקרים אלה.

סעיף 40 ג, קובע כי בית משפט רשאי לחרוג ממתחם העונש ההולם, בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור.

כידוע שיטת הענישה בשיטתנו הינה אינדיווידואלית ולא מכאנית שיטת המשקללת את נסיבותיו האישיות של כל אדם ואדם. בעניין מן הראוי להביא את דבריה  של כב' השו' בדימוס ד' דורנר בע"פ 5106/99 אבו- ניג'מה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד (1) 350, פסקה 7:

ענישת עבריינים אינה עניין מכאני. לא ראוי להטיל גזרי-דין לפי תעריפים. בגדר שיקול-הדעת הרחב שמוענק לשופטים בשיטתנו, שבה החוק קובע לרוב עונש מרבי, על השופטים מוטל לקבוע את העונש ההולם לנאשמים האינדיווידואליים העומדים בפניהם".

לאור האמור, השאלה הדרושה הכרעה היא האם במקרה שלפנינו יש נסיבות מיוחדות? התשובה היא כן.

במקרה שלפנינו מהתסקיר שהוגש על ידי שירות המבחן ביום 20.11.12 עולה כי מדובר בנאשם בן 23, רווק. הנאשם מתגורר עם הוריו בעיר העתיקה בירושלים. הנאשם עובד לפרנסתו כסדרן בחברת אוטובוסים במזרח ירושלים ובנוסף משלים בגרויות. ביחס לביצוע העבירה, הנאשם ציין בפני שירות המבחן כי שתה כמות סביר של אלכוהול ולא חש כי הוא שיכור. שירות המבחן מציין כי בעבר הנאשם צרך סמים אולם הנאשם ציין בפניו כי הפסיק ואף ממעט בשתיית אלכוהול.